אז מה אני אומרת ? זה בסדר להיות שקוע בתחת של עצמך אם יש שם נפט, יהלומים, או כל משאב אחר ומדי פעם לצאת משם ולחלק את השפע הזה גם לאחרים.
לעתים חוץ מלחיות את חיינו עלינו לתת יד לעזרה ולמשוך למעלה את החשובים והאהובים מסביבנו שלרגע ירדו קצת אנרגטית.
מהמקום הכי הכי נקי, מוקיר תודה ולא שיפוטי.
מקרה כזה היה לי הבוקר, שיחה קצרה וכייפית שמטרתה היתה לא בקורת, לא תוכחה, רק להיות שם עבור אדם קרוב אחר.
שיחה שמזכירה לו מה הוא עבורי ומזכירה לו שהוא פתח עבורי דלת של שפע וככזה הוא לנצח נצחים יישאר במקום אהוב ולא מותנה אצלי.
אתם יודעים מה קרה ? הוא חייך והתרגש, התעצם והתחזק, כי מישהו נכנס לבור העמוק שהוא נמצא בו והיה איתו לרגע והופ משך קצת טיפונת למעלה. ומה קרה לי ? הנפש שלי אומרת שיר עכשיו.
כי באותו זמן דיברתי גם אל עצמי, אל אותם המקרים בהם אני שפופה ותזכרתי לי שאלה רק רגעים, החיוך מבעד לענן נמצא, גם אם הפנים עדיין מתוחות משנת הלילה או סתם מחוסר מצברוח , הוא לגמרי שם.
אלה היו גלי העצמה של בוקר:)
;){kind=link}