מכירים את זה שאתם "מתפרקים"? אין פינה בגוף שלא כואבת. הרגל, הברך, השלפוחית, הראש, סחרחורת ....ועוד ועוד....
ישר אני אומרת לעצמי"גלי, זהו הגעת לארבעים, זה הגיל בו מתחילים להתפרק".....
וישר אני מתחילה לשאול את עצמי : התקררות ? שפעת ? ממי נדקבתי כמה ואיך...
אבל בכלל אין שום דבר, משהו בשינויים המטורפים שאנחנו עוברים כל כך מהיר לגוף, כמו גם עונות המעבר שפשוט הגוף, מה שנקרא, "לא עומד בקצב"...
ואז אנחנו ממשיכים לרוץ "בלי גוף", כי מי יכול עלינו ?
כמו בcartoon---הדמות המצוירת שמתפרקת לה המכונית והיא ממשיכה לנסוע , מכירים ? יופי אז כזה...
אז מה עושים ?התייעצתי עם מומחית בתחום (פ.ש.) שאומרת "להיכנע" , פשוט לקבל ולהיכנע.
אז ניסיתי להיכנע תוך כדי תנועה , בקליניקה חחחחח (פרשנות משלי לנושא)
מזכירה לעצמי - באהבה, בסלחנות, אנחנו לא גיבורי על, רק יצירי אנוש, מותר להאט, להביט, לא להרגיש מאה אחוז, לעצור שניה ולנשום, לקבל את המצב ורק לנוח עד שיחלוף.

