"גילי, אני גוססת", כך בטלפון בהול ו"רגוע" אני פותחת אתמול את הבוקר .
מטופלת יקרה שלי, אירקה בת 80 מתקשרת...
"נו אירקה, אז זה טוב, זה אומר שהכל טוב איתך" (המוצא שלה ושלי כבר ידוע לא ? לודג', קראקוב? בקיצור פולניה)
טוב, אני מגיעה אל הוד כבודתה שדאגה לפני שבוע ליפול ולשבור כתף.
היד שלה בגודל של נבוט, כמו פלינטסטונס וכבר ביקרתי יומיים קודם ומרחתי שמן ארניקה.
בקיצור, המראה לא טוב, היד נפוחה ודלקתית וחשש לזיהום.
המנקה שלה המקסימה ואני במעין ריקוד הזוי של מגבות ומים , קומפרסים חגות סביבה.
והיא בעיניים עצובות אומרת "את רואה, אני לבד ברגעים כאלה, כל החיים נתתי וכשאני צריכה הם לא באים".
ואני משיבה לה "אירקו, למה ככה?" ואני מחבקת ונושקת לה נשיקות קטנות על הראש והפנים, כמו היתה הסבתא שמעולם לא היתה לי. "למה את אומרת ככה אירקו, תיראי, מי כזה בר מזל ששתי מלאכיות נמצאות איתו בזמן כזה, מה יש יודית ואני לא טוב?" "תיראי כמה חיבוקים ואהבה סביבך".
"חוץ מזה" אני אומרת לה, "את לא יודעת שבעולם יש חלוקה לנותנים ומקבלים, או אפילו מוצצים?זה בסדר ממי שלי את אדם חם ונותן אבל הנה ברגעים כאלה היקום שולח לך את מי שליבו גדול ואוהב לתת ".
"את צודקת, גילי,לכי קחי כסף"....
"לא אירקו שלי, אני לא לוקחת כסף על להיות מענטש, על עזרה לזולת".
ואז צחקנו בצחוק מתגלגל, אמרתי לה שברגע שהיא אמרה שהיא גוססת ידעתי שהיא בסדר גמור , פולניה או לא ?
כשאני אהיה בת 80 אני אהיה כמו אירקה שלי, האהובה, המצחיקה, המפנקת, זו שאי אפשר לא לאהוב.
היא זו אני בעוד ארבעים שנה :) רק בלי כתף שבורה , אני מקווה .

